מבוא עגילים

עגילים, כפי שהשם מרמז, משמשים להבעת התקווה שהבן יחזור בקרוב.
כמו שנאמר: אל תיכנס לכיסא הסדאן מבלי לנקב את החורים באוזניים. כאשר בת מתחתנת, היא לובשת קישוט. המשמעות: לחזור הביתה לעתים קרובות.
לעגילים הנענדות על ידי נשים יש היסטוריה של יותר משנתיים,000 שנים. נקרא במקור "珰", ליו שי משושלת האן המזרחית אמר ב"הסבר על שמות": "ניקוב האוזניים והנחת פנינים נקראים '珰'."
רישומים היסטוריים אומרים שבעבר, רוב הנשים לא היו נאמנות ולפעמים אפילו ניצלו את השינה העמוקה של בעליהן כדי לברוח ולנסות עם אהוביהן. הבעל היה קודח חור באוזנה וסוגר שתי טבעות מתכת. בדרך זו, אם האישה זזה מעט, העגילים ישמיעו קול, והיא תצטרך לוותר על הרעיון של נסיון.
תיאוריה נוספת היא שבהתחלה, לנשים לא היה מושג של צניעות. כל עוד עבר גבר זר, האשה הייתה ניגשת אליו, יוזמת לשוחח עמו ומבקשת מהזר להישאר ללון. למחרת בבוקר, כשהאיש יצא, הוא צריך לתת לאישה עגיל למזכרת ופרס. ככל שלאישה יש יותר עגילים על האוזניים, כך היא מקסימה יותר.
מאוחר יותר, לאחר שינויי התקופה, הפכו העגילים לאביזרים האהובים על נשים.
אז, ב"שדה התות", ללופו שגברים התאהבו בה היו "פניני ירח באוזניה"; ליו לנז'י ב"הטווס עף לדרום מזרח" היו "תליוני ירח באוזניה". לאשת טיול האביב שתיאר לואו ין בשירו "שירים שונים" היו "טבעות זהב רעדו באוזניה".