טבעת של מקורות מערביים

גם למצרים העתיקה, ליוון העתיקה ולרומא העתיקה באירופה היה הרגל לענוד טבעות. במאה ה-14, הפך נפוץ לנשים אירופאיות לענוד טבעות. מאוחר יותר, טבעות הפכו לאות נישואין. אגודלים בדרך כלל אינם משוחקים עם טבעות. בדרך כלל יש לענוד טבעות על יד שמאל, וזה גם מנהג המקובל במדינות ברחבי העולם.
אומרים שהתיאוריה הברברית היא תוצאה של הפרשנות של שוד נישואים עתיק יומין. באותה תקופה גברים שדדו נשים משבטים אחרים והרכיבו עליהן אזיקים. לאחר שנים רבות של אבולוציה, הכבלים הפכו לטבעות אירוסין ונישואין. גברים שמים טבעות לנשים כדי לציין שהן שייכות לי.
טבעות תורת הפולחן מקורן בפולחן השמש הקדום. טבעות עתיקות היו עשויות ירקן בצורת טבעות, המסמלות את גלגל השמש של אל השמש. האמינו שזה כמו אל השמש, נותן לאנשים חום ומגן על אושר ושלווה אנושיים. הוא גם סימל סגולה ונצח, אמת ואמונה. בחתונה ענד החתן טבעת זהב, המסמלת את השמש הלוהטת; הכלה ענדה טבעת כסף, המסמלת את הירח הבהיר.
תיאוריה מעשית: מאחר ושליטי מצרים נהגו לשאת עימם כלבי ים המייצגים כוח ואצילות בכל עת, אך הם חשבו שזה מסורבל להחזיק אותם בידיהם, מישהו הגה את הרעיון לשים טבעת. האצבעות שלהם. עם הזמן, אנשים גילו שהחותמות הקטנות על אצבעות הגברים היו מאוד יפות, אז הם המשיכו לשפר את זה וזה התפתח לאביזר של גברת.
תורת הטאבו: הטבעת ידועה גם בשם "טבעת אצבע", הנקראת בספרי ההיסטוריה "טבעת אצבע", "טבעת קשת", "פתק יד", "אצבע תחליף". בתחילה, הטבעת הייתה סימן מיוחד ששימשו פילגשים בארמון כדי למנוע טאבו. כשהן היו בהריון או שלא יכלו להתקרב למלך בגלל נסיבות אחרות, היו שמים טבעת זהב על יד שמאל כדי למנוע מהקיסר "להעדיף אותם", ובדרך כלל משתמשים בטבעת כסף על יד ימין. בהמשך הטבעת הועברה לעם והוסרה משמעותה המקורית והיא נחשבה יפהפייה והפכה עם הזמן לטרנד. בתקופת שושלת מינג, Sanyu Zuibi של דו צ'יונג רשם ש"היום, האנשים הפשוטים משתמשים בזהב ובכסף כדי ליצור טבעות ומכניסים אותם בין אצבעות הנשים, אשר נקראות טבעות". מהניתוח המילולי, למילה "戒" יש משמעות של איסור. לכן, נשים באותה תקופה ענדו טבעות על אצבעותיהן לא כדי להראות יופי או קישוט, אלא כדי לגלות זהירות ולמלא תפקיד של איסור.